הרפואה הפלסטית מציעה למי שלא מצליח להתיידד עם קמטיו, או עם סכין המנתחים טיפולי הזרקה, המבוססים ברובם על מילוי. אך מהם המילויים הללו, ומה מקורם? בפרק הקודם עסקנו בחומרי מילוי אוטולוגיים המופקים מגוף המטופל בעצמו (בעיקר שומן ורקמת שומן).
החומרים הביולוגים מופקים מן החי, הנפוצים מסוג זה הם חומצה הילארונית, קולגן, ופולימר של חומצת חלב.
חומצה היאלורונית
חומר ההזרקה הפופולארי ביותר היא מופקת מחיידקים בהנדסה גנטית ועוברת שינויים מבניים קלים המאפשרים עמידות טובה יותר בגוף.
קולגן
מופק מרקמות של בקר או חזיר.
יתרונות וחסרונות
החומצה היאלורונית והקולגן טובים במיוחד למילוי סדקים וחריצים קטנים ולמילוי שפתיים. צריך לחזור על ההזרקות האלה פעמיים, בהפרש של חודש ובדרך כלל התוצאה נשמרת מספר חודשים עד כשנה וחצי (החומרים מתפרקים מהר יותר באזורים עם תנועתיות רבה יותר למשל שפתיים).
כיצד ממלאים, והאם מרדימים
חומרי המילוי מוזרקים באמצעות דקירות של מחט זעירה. הכאבים אמורים לחלוף בתוך שניות, מכיוון שהקולגן והיום גם תכשיר אחד של חומצה היאלורונית (גובידרם אולטרא) מכיל גם חומר הרדמה מקומית.
פולימר של חומצת חלב - מילוי שקעים
הפולימר (בשמו המסחרי - ניופיל) הוא הזול בחומרים הביולוגיים והוא מסונתז במעבדה, אבל כדי למלא שקעים (שלכך הוא משמש לרוב) יש צורך בכמות גדולה ממנו, ויש צורך לחזור על ההזרקות כעבור כחודש. התוצאה נשמרת בין חצי שנה לשנה.