אנשים רבים מעידים כי אחד הקשיים שלהם הוא להאט את קצב האכילה. אכילה מהירה אכן הפכה לבעיה נפוצה בימינו, הקשורה בין היתר לקצב החיים המהיר שאנו חיים בו, לתרבות "המזון המהיר" שהגיעה מהמערב ומשפיעה על הרגלי האכילה שלנו, ולגורמים נוספים כגון סטרס ולחץ בחיי האדם הגורמים לו להיות חסר מנוחה ותזזיתי גם בשעת הארוחה.
כל חלל הפה מעורב בפירוק הראשוני של המזון - השיניים, הרוק, הלשון, החיך ושרירי הלוע. הרוק שמופרש לחלל הפה בזמן הלעיסה מכיל אנזימים העוזרים לפירוק הראשוני של המזון והופכים אותו לנוזלי יותר כך שיוכל לעבור בקלות לקיבה. אוכל שאינו פורק כראוי בחלל הפה מגיע אל הקיבה בגושים גדולים מידיי, מעמיס עליה ומותח אותה. הקיבה נאלצת להתמודד עם מצב זה על ידי הזרמת דם וחמצן להגברת הפעילות שלה על חשבון מערכות אחרות בגוף, דבר המביא לתחושת כבדות ועייפות. שינוי התנהגותי שיביא להאטת קצב האכילה וריכוז בפעולה זו, יועיל לעיכול תקין של המזון, לירידה במשקל, למניעת רעב חוזר ועייפות לאחר האוכל, ולהנאה מרובה יותר מהמזון ומטעמו.
צעד ראשון בשינוי הרגלי אכילה הינו לזהות את אותם הרגלים שאינם טובים עבורנו. ניתן לעשות זאת על ידי כך שנרשום על דף את הדברים כפי שהם היום - מה עורר בי את הצורך לאכול? כיצד נראה תהליך האכילה שלי? כמה זמן נמשכה הארוחה? כיצד נתפסת בעיניי הארוחה - האם זה עוד משהו שצריך להכניס לסדר היום הלחוץ ולגמור איתו כמה שיותר מהר? השאיפה היא לראות את הארוחה כאיזושהי הפסקה שאדם מעניק לעצמו בכדי לחדש את כוחותיו להמשך היום. לעיתים, אופי האכילה מעיד בעקיפין גם על הדרך שבא אדם נוהג להעניק לעצמו באופן כללי בחיים, ועד כמה הוא חושב שנתינה לעצמו היא דבר חשוב שיש להקדיש לו זמן.
ניתן להשוות, מבחינה אנרגטית, בין עיכול המזון לבין "עיכול המציאות" שאדם חי בה. לעיסה נכונה ויסודית של המזון תאפשר לאדם לעשות גם למציאות חייו פירוק ראשוני טוב, כך שיוכל להבין מציאות זו טוב יותר ולהתמודד איתה ביתר קלות בהמשך.
בעקיפין, גם הסביבה בה אנו יושבים לאכול תורמת לקצב האכילה שלנו. רצוי להקפיד לשבת לאכול באזור נעים, בנוח, ללא גורמים מפריעים. כשאוכלים בחברת אנשים, רצוי להימנע משיחות על נושאים מטרידים או מלחיצים. תחושת השובע מגיעה כ-20 דקות מתחילת הארוחה, ללא קשר לסוג המזון שאכלנו. לכן, אכילה איטית תגרום לנו בסופו של דבר לאכול פחות.