לטענתה של החוקרת הצרפתיה, ואלרי קומפאן המשמשת חוקרת בכירה ב CNRS היוקרתי (Centre National de la Recherche Scientifique) תחושת הרעב הוא ה"סם" הממכר של האנורקסיה וכנראה פועל באותה דרך שבה פועל סם ממכר רגיל על האדם המסומם.
רוב הסמים בעצם פעילותם משפיעים על "מעגל התגמול הטבעי של המוח" ובמיוחד על המרכז המכונה Nucleus accumbens (מרכז או גרעין העונג).
הסמים מעלים את רמת הפעילות הכימית של הנורוטרנסמיטרים (המוליכים הבין-עיצביים) במוח והם יוצרים הרגשה של סיפוק והנאה למשתמש בהם.
במקרה של הימצאות הפרעות אכילה נוצר בזמן הדיאטה, חומר שמשפיע על המוליכים העצביים במוח שנקראים דופאמינים שמתחילים לפעול בצורה אגרסיבית על מוחו של האדם. פעולת "שחרור" הדופאמינים יוצר גם הרגשה טובה ויחד עם זאת גם מדכא את התיאבון.
הסובלים מאנורקסיה, למרות שאינם אוכלים, לא מפתחים תיאבון בכלל, אלא ההפך.
זוהי הוכחה ברורה של פעילות בלתי נורמאלית של מערכות התגמול במוח.
קומפאן מצאה הוכחות בניסויים שנערכו על ידה והם מוכיחים לטענתה שהפרעות מוחיות הן הסיבה האמיתית המובילות למחלת האנורקסיה. היא הוכיחה מדעית כי מהלך דיאטה אגרסיבית אחראי לייצור מוליכים שנקראים CART ואלו הם אשר מדכאים את התיאבון.
ה CART פועל בדיוק באותה דרך שבה משפיעים סמים כמו הרואין על המוח. מוליכים אלו יוצרים מצב שבו האדם מתחיל לקבל את עובדת חוסר המזון כתגמול חיובי וכתוצאה מההתפתחויות אלו במוח אותה תחושת רעב הופכת להרגשה ממכרת.
"אנורקסיה", טוענת ואלרי קומפאן, "יכולה להפוך להתמכרות ונראה לנו שהיא התוצאה של אותו סוג מנגנון שמופעל עם לקיחת סם ממכר".