כל הילדות קראו לכם "דמבו", "הליקופטר", "מפרשים" ומה לא. כשהסתכלתם במראה ראיתם רק אוזן, אין לתאר את ההשפעה העצומה שיש לאוזניים בולטות במיוחד על נפשם של ילדים רכים או נערים ונערות שעסוקים בחיצוניות מבוקר ועד ליל. אין לתאר כמה זה מפריע גם בחיים הבוגרים, כשהרוב כבר חיים בשלום עם מה שהם רואים מידי בוקר במראה.
נשים עוד איכשהו הצליחו להסתדר בחיים עם אוזניים בולטות בחסות תסרוקות ושיער ארוך, אבל הן מעולם לא הלכו עם קוקו וכשהרוח נשבה והסיטה את השיער - זה הספיק כדי לחוש שוב שכל הפנים הן אוזן אחת גדולה. אין ספק שבתופעת האוזניים הבולטות סובלים יותר גברים, במיוחד אם הם מאסו בכובעים ושיער ארוך כבר לא הולם אותם.
היום אפשר לחסוך את הצלקות ואת הבושה, את התסרוקות המיוחדות ואת הכובעים. ניתוח פלסטי יפתור אי הנוחות בין אם אתם בני 50 ובין אם אתם מרגישים שאתם יכולים לחסוך את שמות הגנאי מילדכם הרכים.
ניתוח אוזניים, או בשמו המקצועי: Otoplasty, מבוצע בדרך כלל לצורך קירוב אוזניים "בולטות" לקרקפת. אך אוזניים בולטות זה לא כל הסיפור - מסתבר שבדרך כלל אוזניים בולטות הן גם גדולות יותר וגם חסר בהן הקפל שנמצא באמצע האפרכסת. ברוב המקרים מדובר במצב סימטרי, המופיע בשתי האוזניים. יחד עם זאת, ישנם מקרים שבהם אוזן אחת בולטת יותר מהשניה, או שאחת בולטת והשניה בכלל לא.
מה תפקידה של אפרכסת האוזן?
לאפרכסת האוזן אין שום תפקיד (מלבד להחזיק את המשקפיים, וגם זה לא אצל כולם). לכן, כשמדברים על ניתוח אוזניים מדברים על תיקון קוסמטי שנועד למטרות אסתטיות. אין קשר בין גודל האוזן והזווית שלה לבין איכות השמיעה.
הגיל שאפשר להתחיל?
מגיל שש ואילך. בניגוד לרוב האיברים בגוף, הממשיכים לגדול יחד עם תהליך הצמיחה של הגוף כולו, הרי שהאוזן מגיעה כמעט לגודלה הסופי והמלא סביב גיל שש.
לכן, אם מדובר בילד שסובל מעובדת היותו בעל אוזניים בולטות, אפשר לבצע את הניתוח בחופשת הקיץ הראשונה (בין גיל שש-שבע). מצד שני, אפשר כמובן לעשות את הניתוח בכל גיל מתקדם יותר.
מה אפשר להשיג בניתוח פלסטי לאוזניים בולטות?
שני דברים: גם להצמיד את האוזניים לקרקפת וגם לתת להן מראה רגיל.
האם האוזניים סימטריות לאחר ניתוח?
קשה מאוד (ולעיתים בלתי אפשרי) ליצור שתי אוזניים סימטריות לגמרי. אבל, צריך גם לזכור שבדרך כלל אנחנו לא רואים את שתי אוזניו של מי שעומד מולנו. כדי לראות בדיוק-בדיוק את שתי האוזניים של מי שיושב מולנו אנחנו צריכים להיות בזווית של אף לאף, וזה כמעט לא קורה. רוב האנשים מטים מעט את ראשם כשהם מדברים, ואז יוצא שבכל פעם רואים רק אוזן אחת של מי שאנחנו מדברים איתו.
ומה לגבי מומים מולדים, המתבטאים באוזן קטנה מהרגיל או בהיעדר אוזן בכלל? כדי לתקן את אלה יש צורך במומחיות מיוחדת. ניתוחים מסוג זה, שנקראים ניתוחים משחזרים, אינם נחשבים לתיקון קוסמטי ובהתאם לכך הם גם ממומנים על ידי קופות-החולים.
לכמה זמן נשארת תוצאת הניתוח?
לתמיד.
אוזן קשבת: איך מרגישים לאחר ניתוח אוזניים
מיד אחרי הניתוח אוזניים
חשים כאבים. לא כאבים איומים של דלקת אוזניים, שכואבים בתוך המוח והנשמה, אלא כאבים של אפרכסת האוזן החיצונית.
אבל אפשר להיות רגועים, הכאבים האלה מגיבים למשככים כמו אקמול, אופטלגין ודומיהם. כלומר, אחרי שלוקחים כדור מהסוג הזה הכאב פוחת או עובר. בכל מקרה, חשוב לקחת משכך כאבים מהמשפחה הזו ולא לקחת אספירין בגלל חשש מדימום.
כמה זמן נמשכים הכאבים?
הכאבים החזקים (שגם עליהם אפשר להתגבר בעזרת כדור פשוט) הולכים ופוחתים עד שהם חולפים לגמרי תוך 24-48 שעות.
במידה והכאבים הולכים ומתגברים, או שמופיע דמם מהתחבושות במהלך 3-4 הימים הראשונים, מומלץ לפנות לרופא המנתח כדי לשלול דמם באזור הניתוח או הופעת זיהום.
איך נראים כשמסירים את התחבושת?
לא להיט. אחרי כמה ימים, כשהמנתח מסיר את החבישה, האוזניים נראות קצת נפוחות והצבע שלהן נראה כחלחל, כמו צבע של חבורה. גם הנפיחות וגם הגוון הכחלחל חולפים תוך שבוע עד שבועיים לאחר הניתוח.
האם יש התנהלות מיוחדת לאחר הסרת תחבושות?
במשך השבועיים הראשונים שלאחר הניתוח, לאחר הורדת החבישה על ידי הרופא, צריך להקפיד על חבישת האוזניים לפני השינה כדי למנוע את קיפול האוזן לכיוון לא רצוי. איך חובשים? עם מטפחת ראש או בנדנה, תוך הקפדה על ריפוד האוזן בצמר-גפן בזמן החבישה.
האם צריך לנוח אחרי הניתוח?
ההוראה הרפואית אומרת שלא. מצד שני, סביר להניח שביומיים הראשונים, כשכואב, אין בדיוק חשק לעשות משהו אחר.
מתי מוציאים תפרים?
התפרים העמוקים נשארים שם לעולם ועד. את האחרים מוציאים אחרי שבוע עד עשרה ימים (או שמשתמשים בתפרים נספגים, שנעלמים מעצמם, שאין צורך להוציא אותם).
התנהלות יום יומית: האם מותר להתרחץ, לחפוף ראש?
בהחלט כן. להתרחץ אפשר מיד. לחפוף ראש - מרגע שמורידים את התחבושת.
כמה זמן אחרי הניתוח אפשר לחזור לפעילות פיזית?
כשבועיים לאחר הניתוח ניתן לחזור לפעילות פיזית שאינה קשורה למגע גופני. כלומר - לא משחקי כדור, היאבקות או ג'ודו - אבל כן לרוץ, לקפוץ לשחות. הכלל המנחה הוא שמותר לעשות כל מה שמתבצע בלי לגעת במישהו או במשהו אחר.
הטו אוזן: סיבוכים אפשריים - ניתוח אוזניים
דימום
הדימום עלול לגרום לקריש דם באזור הניתוח. קריש כזה עלול לגרום לנמק של העור או של הסחוס שבאוזן, ולכן יש צורך לטפל בו. נמק של העור פירושו הרס ומוות של תאי עור.
ובעברית: זהו עור שלא הגיע אליו דם והוא פשוט מת. איך זה נראה? כמו פצע עם גלד שמתרפא אבל משאיר צלקת. הטיפול בנמק הוא הוא טיפול מונע. כלומר, המטרה היא לסלק את קריש הדם בזמן כך שלא יגרם נמק.
איך מסלקים את קריש הדם? פשוט מאוד: פותחים (שוב) את המקום ומוציאים אותו. אבל, כיוון שבימים הראשונים אחרי הניתוח יש על האוזניים תחבושת ואף אחד לא רואה מה קורה מתחתיה, צריך לשים לב לסימנים מוקדמים כמו כאב פתאומי שלא היה שם קודם או סימנים של דם שהולך ומתגבר בחבישה. סימנים אלה מחייבים פנייה לרופא.
זיהום
זהו אמנם סיבוך נדיר, אך במידה והוא מופיע יש צורך לטפל בו בכמויות גדולות של אנטיביוטיקה מתאימה וגם לפתוח ולנקות את האזור המזוהם. אם הזיהום לא מטופל בזמן, עלול הסחוס להיפגע ואז יגרם עיוות קבוע של אוזן. זוהי הסיבה לכך שברוב המקרים המנתח נותן טיפול אנטיביוטי עוד לפני הניתוח ומבקש להמשיך בו למשך כמה ימים אחריו.
חוסר סימטריה
חוסר סימטריה קל בין שתי האוזניים קיים תמיד. חוסר הסימטריה הופך ל"סיבוך" כשמדובר בכזו שהיא מעבר למקובל. והפתרון: ניתוח מתקן.
הישנות
כבר קרו מקרים שבהם התפרים לא מצליחים לשמור על המבנה החדש של האוזן, והיא (האוזן) חוזרת למצבה ההתחלתי. במקרה כזה, צריך קודם כל להמתין כמה חודשים עד להחלמה מלאה של הניתוח ואז יש צורך בניתוח חוזר.
תפר בולט
לפעמים קורה שאחד מהתפרים הלא נספגים, אלה שתפקידם לשמור על צורת האוזן, מתבלט לתוך העור. במקרה כזה יש צורך לסלק את התפר.
איך? חתך קטן וזה עובר. ונא לא לדאוג: הוצאתו של התפר לא תשפיע על התוצאה הסופית של הניתוח, בגלל שכאשר קורה סיבוך כזה, הקפל כבר יציב במידה מספקת.
צלקות קלואידליות
קלואיד הוא הכינוי הרפואי לצלקת שמתרפא ביתר (יותר מדי) וחורגת מגבולות החתך המקורי שלה. כאילו שהגוף עובד שעות נוספות על ריפוי הצלקת, ומגזים. במצב כזה, במקום פס דק שהולך ומתבהר, מתקבלת רקמה שבולטת מעל פני העור, ושצבעה אדום סגלגל.
חשוב לדעת: צלקת קלואידית היא לא אי הצלחה של ניתוח אלא תכונה של גוף. התופעה, שהיא בסך הכל דיי נדירה, שכיחה בחלק הגוף העליון (מאחורי האוזניים, בצוואר, בכתפיים ובחזה), שכיחה במשפחות (לכן חשוב לבדוק את הצלקות של הורים ואחרים), שכיחה יותר בגיל צעיר, ושכיחה יותר אצל בעלי עור כהה.
איך תדעו אם הגוף שלכם מייצר צלקות קלואידליות? רק אחרי הצלקת הראשונה.
מה עושים עם זה? אפשר להזריק לצלקת סטרואידים שמורידים את הגובה שלה, ואפשר לכרות אותה ולקוות שהצלקת החדשה תיראה טוב (אחרי שגם היא תטופל בהזרקה של סטרואידים).